מה הקשר בין מעמד המורה לבין הצלת מערכת החינוך?

כמו שהצלחת חברה מסחרית תלויה בעובדיה כך הצלחת מערכת החינוך תלויה במוריה. במציאות שבה המורים משמשים השריף של בתי הספר, כשכל האחריות מוטלת על כתפיהם אך אין להם סמכויות והם סופגים את האשמה מכל כיוון אין דרך לייצר שינוי.

שינוי, שיקום וחיזוק מעמד המורה ובכך אף מקצוע ההוראה, יביא לכך שמורים יוכלו להתרכז במהות המקצוע שלהם, בחינוך. כשהמורים יקבלו את הגיבוי וייהנו גם מסמכויות הם יוכלו ואף יחויבו להתרכז ולאתגר את עצמם ואת התלמידים. בדומה לבניית השלד והבסיס בבניין כך חיזוק מעמד המורה הוא הפלטפורמה הבסיסית שבלעדיה לא ניתן לייצר שינוים נוספים ברי קיימא.

האם הבעיה לא נעוצה במורים וברמתם?

המורים בישראל הם אחד מהגורמים המקצועיים החבוטים ביותר במדינת ישראל כיום. המורים סופגים את כל האחריות לתחלואי מערכת החינוך וכשלון הישגי התלמידים בישראל. בפועל, המציאות מורכבת יותר ואשמת המורים היא השולית ביותר. המורים כיום נאלצים להציג תוצאות ברורות בדמות ציוני הבגרות בכל מחיר; זכויות התלמידים עומדות הרבה לפני סמכות המורה, זכות התלמידים ללמוד והזכות לסביבה תומכת ומפרה; המורים נעדרי גיבוי הן מצד מנהלי בתי הספר, הן מצד המפקחים והן מצד ראשי מערכת החינוך; רעיונות בדבר החלפת כל המורים, פיקוח הדוק וכיוצ"ב מביאים לכך שמורל המורים, ההערכה העצמית שלהם והזלזול של התלמידים מביא בסופו של דבר לפגיעה בכלל התלמידים. שינוי המדיניות והיחס של בכירי מערכת החינוך כלפי המורים וכלפי מהות ומטרת המקצוע הוא שיביא לשינוי ההכרחי והמיוחל.

האם גם להורים יש אחריות למצב?

אחריות גדולה מונחת על כתפי ההורים. השינוי שעבר על החברה הישראלית הביא לכך שהורים בישראל עברו ממעורבות להתערבות. מפיקוח ומעקב אחרי המתרחש בבתי הספר הפכו הורים לגורם מתערב ומפריע. המשמעות היא שההורה נותן יותר גיבוי לילד שלו מאשר למורה שלו.

איך הדבר בא לידי ביטוי בחיים? אם לדוגמא תלמיד הפריע במהלך השיעור והורחק. התלמיד מספר להורים ואלו מחליטים כי אין העונש מוגזם והמסר הובהר. ההורים מתקשרים למנהל בית הספר בכעס ודורשים לבטל מיידית את העונש או שהם יעשו בלאגן. המנהל קורא למורה לברור שבסופו מורה על החזרת התלמיד לביה"ס.

מקרה כזה, שאינו נדיר, גורם לילד להבין כי הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. אין ענישה כי ההורים שומרים עליו, אין סמכות אין מסגרת ואין כבוד. המסר הזה מחלחל לשאר הכיתה והילדים האחרים, שלרוב אינם מפריעים ורוצים ללמוד מוציאים את עצמם בתחושה כי אין מי שיגן עליהם והם מישרים קו עם התלמידים המפריעים שהורגים בצורה סופית את אווירת הלימוד, את תחושת הסדר ואת האפשרות למסגרת חינוך, העשרה ולימוד טובים.

מה תפקיד ההורים?

תפקיד ההורים הוא לשמור על המעורבות אך לאפשר למורים לעשות את עבודתם. לגבות אותם ולהעביר מסר, בצורה מילולית ובצורת דוגמא אישית כי על הילד אחריות להתנהגותו. במידה והוא חורג מכללי ההתנהגות המקובלים עליו לשאת בתוצאות מעשיו כפי שהמורה שלו מחליט. פעולה זו של הורים תחזיר את יראת הכבוד של התלמידים למוריהם ותספק למורים את הסמכות ההורית לה הם זקוקים בכדי לייצר אווירת לימוד, תוכן והגנה לתלמידים בכיתות.

איפה התלמידים משתלבים ביצירת השינוי?

התלמידים בכל הסיפור של מערכת החינוך הם הקורבנות. הדור הזה נהפך לבור, אלים, רדוד ונטול ערכים. המערכת הלימודים שנוצרה במערכת החינוך ייצרה גם אצל הדור הצעיר דרישה שבה החזק מנצח, האלים שולט והכוח מכתיב את הקצב. למרות שרוב התלמידים מעוניינים בלימוד, בחינוך, בהעשרה ובהרחבת אופקים מיעוט קטן מפריע, חוסר גיבוי והעדר סמכות מביא לכך שכולם מבינים כי אלימות היא השפה שמערכת החינוך מבינה.

מספיק שינוי קטן שבו התלמידים יבינו כי יש מי שמגן עליהם, שיש מבוגר אחראי בכיתה ויש לו את כל הסמכות והשינוי יחלחל בצורה המהירה והברורה ביותר.

האם משמעת וגיבוי הם הפתרון להכל?

ודאי שלא. יש עוד דרך ארוכה ושורה ארוכה של צעדים הנדרשים לשם השינוי המיוחל להחזרת החינוך למערכת. יחד עם זאת, משמעת וגיבוי הם התשתית הבסיסית החשובה ליצירת מערכת חינוך ערכית, חינוכית, לימודית, כזו המחזירה לישראל את הכוח בפיתוח הון אנושי חזק, איכותי ואינטלגנטי.

משמעת וגיבוי למערכת החינוך הם הגורמים שיהפכו את ההתייחסות למורים לראויה ומתאימה למעמדם האמיתי בחברה. הבונוס הגדול הוא שיישום השלב הזה אינו עולה כמעט דבר למדינה מלבד מחויבות, יישום ואכיפה.