מדינת ישראל ניצבת בפני בעיה אסטרטגית הטמונה עמוק במערכת החינוך. מטרת המילה "אסטרטגית" אינה לנפח ולתת מימד אפוקליפטי ודרמטי. "אסטרטגי" בא לציין בעיה שהיעדר טיפול ראוי ומדיניות קוהרנטית לטיפול בה תניב מגוון השלכות חמורות בכלל המערכות הציבוריות ובחיי הפרט. בין ההשלכות ניתן למנות הגדלת הפערים החברתיים, פגיעה בביטחון התושבים, פגיעה במערכות אזרחיות, פגיעה בהשכלה הגבוהה ועוד השלכות נוספות רבות.

קיימים מספר נתונים מדאיגים הנוגעים לעצם הבעיה ואנו נתייחס לחשובים שבהם.

א. הישגים לימודיים. שימו לב לנתון המדהים. מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון ובהפרש לא מבוטל בהוצאה הממשלתית מסך התוצר על חינוך ביחס למדינות ה-OECD. למרות זאת, הישגי התלמידים במדינת ישראל מדרדרים בשנים האחרונות. על פי דוחות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי של המדינות המפותחות (OECD) תלמידי ישראל נמצאים מתחת לממוצע במדינות המפותחות והידרדרה למקום ה-40 מתוך 57 בשלושת מקצועות הליבה: מתמטיקה, קריאה ומדעים.  מעבר לכך, הכיתות בישראל מאכלסות בין 30 ל-41 תלמידים בממוצע (אלא אם כן אתם לומדים בבתי ספר חרדים) מה שהביא לכך שגם ההוצאה השנתית על חינוך לתלמיד ירדה בצורה משמעותית ומשתרכת הרחק מאחור אחרי המדינות המפותחות.

ב. מעמד המורה ומקצוע ההוראה בישראל. רבים נוהגים לחבר בין שכר המורים לבין רמתם ואיכותם אך אין כך הדבר. השכר ההתחלתי של סגל הוראה בחינוך היסודי והעל יסודי בישראל הוא כמחצית מהממוצע במדינות ה-OECD (במונחי שווי כוח קנייה). מורים עם למעלה מ-15 שנות ניסיון מביאים אף להגדלת הפער מהממוצע במדינות המפותחות. אך חשוב לזכור שמאז ומעולם משכורות המורים היו דומות ריאלית. השחיקה המתמדת במעמד המורים ובמקצוע ההוראה נגרמה בשל צורך פוליטי למצוא אשמים ובחירתם של פוליטיקאים להאשים את המורים בתחלואי המערכת. הון אנושי ירוד במקצוע ההוראה, דרישות סף לקבלה ללימודי הוראה נמוכות מדי, חוסר מוטיבציה, יכולות מוגבלות, חוסר יכולת ליצר אווירת לימודים, חוסר יכולת לשלוט בכיתות, היעדר היכולת להעביר חומר מעניין vהן רק מקצת הטענות. במקביל חל שינוי במבנה והיררכיית בתי הספר. המורים הפכו לגורם החלש בשרשרת הערך של החינוך. חוקים ששמים את הילדים במרכז תוך רמיסת סמכויותיהם של המורים והתערבות של הורים בהליכים חינוכיים פנימיים פגעו ביכולת החינוך ולימוד של בתי הספר ויצרו אנרכיה בכיתות. ההדרדרות המתמשכת הפכה את המורים לליבת הבעיה.

ג. נטישת החינוך הממלכתי. בעשור האחרון איבד החינוך הממלכתי 13 אחוזים בכוחו.

כמעט שליש מתלמידי ישראל לומדים היום במערכת החינוך הפרטית בשל מדיניות נפסדת של משרדי החינוך והאוצר. מדינת ישראל מביאה לכך שהיא כבר אינה שולטת בחינוך הדורות הבאים שלה. היא לא אחראית לתכנים, היא לא קובעת את הזהות הלאומית, זהות ערכית, חברתית ולימודית. מדינת ישראל מאבדת את השליטה בקביעת הנרטיב הישראלי בעשורים הקרובים. המשמעות, גם בנושא זה, היא פגיעה בשורה של מרכיבים חיוניים בחייה של מדינה מתוקנת, פגיעה בשיוויון הנטל, פגיעה ביכולתה האסטרטגית של המדינה להתמודד עם קשים ואתגרים בעתיד הבינוני והרחוק וזו פגיעה אנושה בעוצמתה וביתרונה התחרותי זה שנים – ההון האנושי.

לאן נגיע אם לא נשנה דבר?