בעשורים האחרונים נעשה בארה"ב מאמץ מרוכז לגלות את הגורמים שמביאים לשיפור הישגי התלמידים. ממשלו של בוש יזם את תוכנית "אף ילד לא נותר מאחור", שהרעיון המרכזי בו היה מבחנים משווים סטנדרטיים, ומימון בתי ספר על פיהם (דווקא בתי ספר מצליחים ממומנים יותר, ולא בתי ספר נכשלים). התוכנית לא הביאה לתוצאות המקוות, אבל המחקרים שליוו אותה סיפקו הרבה אינפורמציה. הם גילו שלשיטות הוראה, גודל כיתות, תקצוב, תכניות לימודים – לכל אלה אין שום אפקט. הגורם האחד והיחיד שיש לו אפקט הוא המורה. והסיבה היא יעילות: מורה חלש מתעסק עם בעיות משמעת. מורה שמחזיק כיתה היטב מספיק ללמד פי 3 ממורה שאינו עושה זאת.

המסקנה הייתה שינוי סגל ההוראה: פיטור מורים חלשים ותמריצים כלכליים למורים מצליחים. למורה מתחיל ניתנו בכמה מקומות 125000 דולר לשנה (נתון שלישראלים כדאי לדעת: מורה בעיר וושינגטון מרוויח בממוצע 65000 דולר לשנה. 20000 שקלים לחודש, בערך). אבל גם זה לא עזר. ההצלחה של מורה נראית כמעשה קסמים שקשה להבין כיצד להשיגו.

תנועה לשיפור כישורי ההוראה והחזקת כיתה של מורים

דיקני פקולטות באוניברסיטת אילינוי הגיעו למסקנה שמורים זקוקים להכשרה טובה יותר בעניין החזקת כיתה, הכשרה שיורדת לפרטים. הוראת נושאים אקדמיים אינה מכשירה מורה ליום הראשון שבו יעמוד מול כיתה. הדבר נכון לגבי כל בעל מקצוע. אבל עורך דין, במשפט הראשון שבו הוא משתתף, מלווה על ידי עורך דין מנוסה. בארה"ב 12% ממכשירי המורים מעולם לא לימדו בבית ספר. אפילו מורים לשיטות הוראה (הצד המעשי יותר של הכשרת המורים) הם לעתים קרובות אנשי תיאוריה שרגלם לא דרכה בבית ספר.

הדיקנים של אילינוי יצאו למסע לשינוי פני הכשרת המורים. התנועה הזאת צוברת כיום תאוצה.

ההוראה (כמו החיים) עשויה מפרטים קטנים

יועץ הוראה בשם דג למוב ניסה לחקור מה הופך מורה ליעיל יותר. מסקנתו: אין קסמים. יש שיטות, פרטים טכניים קטנים. דוגמה: מורה אחד נתן לו את העצה "עמוד ללא תנועה כאשר אתה נותן הוראות". כלומר – אל תעשה שני דברים בבת אחת. למוב ניסה את העצה הזאת בהצלחה, ובעקבות זאת יצא לאסוף עצות ממורים טובים.

למוב עשה מחקר אישי, שבו ליווה מורים מצליחים, צילם את הוראתם וראיין אותם. את מסקנותיו פרסם במסמך עב כרס, שהתפרסם כ-"טקסונומיה (מינוח) של למוב":

http://uncommonschools.org/usi/aboutUs/taxonomy.php

כאמור, הרעיון המרכזי הוא שהאמנות החשובה ביותר למורה היא ניהול כיתה. וזהו עניין גשמי מאוד, של ירידה לפרטים, לא של תיאוריות מופשטות. היכולת להשיג את תשומת ליבם של תלמידים היא עניין של טכניקה. אפשר ללמוד אותה כפי שלומדים לנגן בפסנתר. למוב סיכם זאת תחת 49 כותרות.

דוגמה לטכניקה: "מה לעשות" – היה ישיר, ספציפי וקונקרטי

הנה תיאור של שיעור של מורה "וירטואוז" (לפי עדותו של למוב). המורה, בוב זימרלי, נכנס לכיתה ה' אותה הוא פוגש בפעם הראשונה. כל תלמיד עוסק בענייניו. זימרלי, בלבוש מסודר עם עניבה, עומד מול הכיתה ואמר: "הנה מה שאני צריך מכם. הפכו את הדף שעל שולחנכם והוציאו עיפרון". התלמידים ממשיכים בשלהם – אף אחד מהם אינו שם אליו לב. זימרלי ממשיך: "אם יש עוד משהו על שולחנכם כרגע, הכניסו אותו למגרה." הוא מלווה את ההוראה בתנועת יד שמדגימה אותה. כמה תלמידים בשורה הראשונה ממלאים את ההוראה. "בדיוק כפי שאתה עושה", אומר זימרלי, ומצביע על אחד התלמידים האלה. עוד כמה תלמידים מצייתים להוראה. "תודה אדוני", אומר זימרלי לאחד מהם, "אני מעריך זאת". "יפה, יפה", הוא אומר לאחר, עד שאחרון התלמידים ממלא את ההוראה, והכיתה בקשב.

ניתוחו של למוב למהלך הדברים: לו היה זימרלי פותח ב"הכינו את הדברים שלכם לשיעור" הוא לא היה מגיע לשום מקום. הצלחתו נבעה מזה שהוא היה ישיר, ספציפי וקונקרטי. אין כאן שום כריזמה. יש כאן טכניקה פשוטה. פעמים רבות תלמידים אינם ממלאים הוראות משום שאינם מבינים אותן בדיוק. טכניקה נוספת של זימרלי הייתה משוב חיובי. אל תכעסו על אי ציות, עודדו ציות על ידי משוב חיובי. בוידיאו של השיעור רואים כיצד ילד שהניח את ראשו על השולחן שומע את המשוב החיובי שמקבלים חבריו, מסתכל לצדדים, רואה את חבריו ממלאים אחר ההוראה, ומצטרף גם הוא.

טכניקות נוספות

למוב יצא למסע אישי נגד ה- "ששש…"  של המורים, בגלל דו המשמעות שכרוכה בה: האם אתם מעבירים לתלמידים את המסר שהם צריכים לשתוק, או לדבר יותר בשקט? הוראות צריכות להיות ברורות.

עוד כלל: הוראות לתלמידים צריכות להיות מנומקות על ידי המטרה, לא על ידי "אני כאן בעל השררה". הוא יאמר לתלמידה "איננו עושים כך בכיתה, כי זה מונע ניצול טוב של הזמן".

טכניקה נוספת: התלמידים אינם מצביעים כדי לענות לשאלות. המורה שואל שאלה, נותן לילדים זמן לחשוב, ואז שואל את אחד התלמידים לפי בחירתו. הדבר גורם לכל התלמידים לחשוב.

טכניקה אחרת: אין נוטשים תלמיד שלא השיב נכונה. (הערה של ר.א: – אם תלמיד אינו יודע להשיב אני שואל אותו שאלה יותר פשוטה. אני אפילו מעודד את התלמידים לבקש ממני שאלות יותר פשוטות אם הם אינם יודעים להשיב. אני גם מעודד אותם למצוא בעצמם דוגמאות יותר קטנות או פשוטות, שבהן הם יודעים את התשובה).

התמריץ הטוב ביותר – השתפרות

למוב, שמגדיר את עצמו כאינטרוברטי מאוד, הופתע בעצמו מכך שדברים שנראו כטכניים לגמרי הצליחו  לשפר את הוראתו. הוא טוען שכל מורה יכול להשתפר בעזרת לימוד טכניקות, וששיפור היכולות הוא תמריץ למורים שהוא חזק יותר מאשר תמריצים כלכליים.

דעות אחרות

שני נושאים למחשבה שמועלים בכתבה:

א.    הגישה של למוב אינה תלויה בתוכן: אלו טכניקות הוראה שאמורות להיות מועילות בכל תחום באותה מידה. מהו המקום של הידע התוכני של המורה, למשל כמה מתמטיקה יודע המורה למתמטיקה?

ב.     אין מחקרים שמראים שקורסים לשיפור הוראה משפרים את הישגי הסטודנטים. העדות עד כה היא אנקדוטלית בלבד.

פרופ' רון אהרוני, תמצת ותרגם את עיקרי הדברים מתוך מאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" בנושא איכות ההוראה ההשפעה שלה על הישגי התלמידים

קישור למאמר: http://www.nytimes.com/2010/03/07/magazine/07Teachers-t.html?pagewanted=3&sq=teaching&st=cse&scp=3