למה הוראה

מקצוע ההוראה טומן בחובו יתרונות רבים לעוסקים בו. השעות נוחות יחסית (בייחוד להורים), המשכורת נכנסת בזמן, יש חופשות מסודרות ועוד. יחד עם זאת, המשכורות הנמוכות, התדמית הירודה, השחיקה העצומה וההשקעה האישית המשמעותית הופכות את המקצוע לפחות אטרקטיבי.

אף אחד לא פגש את המורה שנכנס למקצוע כדי להשקיע בתלמידים משאבי ידע, ניסיון, השראה, ערכים וחינוך במטרה לעשות אקזיט גדול בעוד כמה שנים. אף מורה לא פועל בידיעה כי התלמיד יפריש לו אחוזים מהצלחותיו העתידיות בגלל ההשקעה בבית הספר.

מספיק שכל אחד ישאל את עצמו אם יש מורה שהוא זוכר לטובה, שהוא שינה לו את החיים, שהוא נתן לו את הכוח להמשיך, נתן לו השראה וסחף אותו לעשות דברים גדולים או סתם תמך בו במסלול הילדות וההתבגרות. כמעט לכולם יש את דמות המורה הנערץ ולא בכדי.

אנשי חינוך, גם הפחות טובים שבהם, נכנסים למערכת מתוך תחושת שליחות; מתוך רצון לעשות שינוי, להשפיע, לתת השראה ולפתח דור חדש, משכיל, ערכי, סולידרי שצמא לידע ולהישגים.

מה השתנה

התהליך שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים הביא לפגיעה חמורה במורה, במעמדו וכתוצאה מכך, ברמת החינוך בישראל.

ההתערבות של הורים במערכת החינוך, דחיקת מעמדו של המורה לצד העמדת זכויות התלמיד במרכז, צמצום סמכויות המורה תוך הגדלת אחריותו הם רק חלק מהגורמים שהביאו לכך שהמורים בישראל היום משמשים לא יותר ממאבטחים. חלק ניכר מזמן שיעור מוקדש לטיפול בבעיות משמעת ובזמן הנותר צריכים המורים לעמוד בדרישות המינימום של משרד החינוך.

הטרמינולוגיה שבה משתמשים היום למדוד מורים הוא טרמינולוגיה של כוח, יראה, אימה שגובלות באלימות. "הוא יודע לתפוס כיתה", "התלמידים פוחדים ממנו" הם רק חלק מהביטויים. מורים בישראל לא צריכים שיפחדו מהם. מורים צריכים שיכבדו אותם.

מורה שמערכת החינוך והמערכת הבית ספרית בה הוא פועל מעניקים לו סביבת לימודים פורייה עם אווירת לימוד, עם משמעת ורצון ללמוד הוא מורה טוב. העיסוק במשמעת של מורים אמור להיות עיסוק שולי, משני.

מורה שמעניש תלמיד מוכיח לשאר הכיתה, לתלמידים הטובים ולשאר תלמידי בית הספר כי יש סמכות בכיתה, ויש מי שיגן עליהם ושלבעיות משמעת יש מחיר.

במקרה בו הורי התלמיד, מנהל בית הספר או המפקחים מבטלים את העונש מסיבות של לחצים אישיים, פוליטיים ואחרים כל הסמכות של המורה נלקחת ממנו והוא למעשה נטול כלים לייצר אווירת לימודים ולהגן על התלמידים הטובים. זו למעשה התוצאה כיום. המורים לא נהנים מגיבוי.

מה צריך לעשות

אנחנו רוצים לייצר מסגרת שינוי, בגיבוי הורים ומורים, במסגרתה יוחלט על סט כללים, זכויות וחובות לתלמידים ולמורים. תלמיד (וגם מורה) שיפרו את הכללים יענשו על פי אמות מידה שיקבעו. עונש של מורה לא יבוטל אלא רק על פי החלטתו. ההורים יהיו מעורבים ויעקבו אחר המתרחש אך לא יפגעו בסמכות המורה להעניש ויגבו אותו.

ברגע שנייצר אווירת לימודים יהיה את הבסיס ההכרחי ליצירת שינוי במערכת החינוך. ברגע שמערכת החינוך תחזור לעמוד מאחורי מוריה, מעמד המורה בעיני ההורים, בעיני המורים עצמם אך בעיקר בעיני התלמידים ישוקם לבלי היכר.

הצטרפו עכשיו לפרויקט "הפסקה" בכדי שתוכלו לחזור ולהתרכז בעבודתכם האמיתית – חינוך.

להצטרפות ולתמיכה