לכבוד

השר גדעון סער – שר החינוך

ממשלת ישראל

ירושלים

הנדון: התמקדות בהחזרת החינוך למערכת

אנו החתומים פונים אליך שר החינוך בבקשה להתעלם. התעלם מנתוני מבחני ההשוואה והזכאות לבחינות הבגרות והתמקד בשינוי.

כולנו מודעים למצב הקשה של מערכת החינוך. אלימות שהתפשטה במערכת, הפקרות, חוסר אפשרות ללמד ועוד; ביטויים שבינם לבין תוצאות מבחני ההשוואה הבינלאומיים ואחוזי הזכאות לבגרות אין דבר וחצי דבר.

מבחני ההשוואה האלו ואחוזי הזכאות לבגרות יוצרים רעש ציבורי גדול בכל פעם שתוצאותיהם מתפרסמות. הדרישה מראשי מערכת החינוך לייצר תוצאות ולתקן במהירות, משחיתה את המערכת ומייצרת לחצים לייצר תוצאות בכל מחיר כולל באמצעות העתקות, העלמות עין, איומים על מורים ומנהלים ועוד. ראשי המערכת מוצאים את עצמם נדחפים לייצר שורה של תוכניות אינסטנט להצלת מערכת החינוך ושיפור תוצאות הישגי תלמידי ישראל.

כולנו יודעים שבמצב הנוכחי, השיפור בתוצאות הזכאות ו/או מבחני השוואה מושג באמצעות מניפולציות, הקלות ותוכניות שונות שיראו תוצאות בטווח הקצר.

בטווח הארוך כולם מפסידים.

אנו פונים אליך בכדי לומר לך שאנחנו נותנים לך גיבוי במטרה לפעול לשיקום וייצוב מערכת החינוך. אנו יודעים שאינך אחראי לתוצאות האלו ומשחררים אותך מכל אחריות ולחץ ציבורי לפתרונות קסם.

אנו פונים אליך בכדי שתמקד את מאמציך ויכולותיך בצעדים פחות פופולריים כגון החזרת המשמעת לבתי הספר, שיקום מעמד המורה והחזרת יוקרתו של מקצוע ההוראה.

אנו מאמינים ביכולתך הפוליטית והביצועית לייצר שינוי ואנו נותנים לך גיבוי ציבורי רחב ומלא להביא להחזרת החינוך למערכת ולהחזיר למדינה את אחד הנכסים החשובים לה ביותר – הדורות הבאים.

באנו על החתום – הורים, מורים ואנשים שאכפת להם.

להצטרפות לעצומה ולפרוייקט "הפסקה"

האם קיימת חברה ששוכרת עובד ומוכנה לקבל מצב שהוא משחק, לא מגיע או סתם מבזבז את הזמן?!

זו סיפורה של מערכת החינוך.

כבר מספר עשורים שמערכת החינוך בישראל מדרדרת אך המשך ההדרדרות יוביל לתהומות בורות, בערות ואלימות קשים. המורים, שבעבר היו למופת ולסמל לחוסנה ועוצמתה של מדינת ישראל הפכו לשק חבטות מצוי שבו חובטים שלל גורמים. קובעי מדיניות שמאשימים אותם בהיעדר יכולות, הורים זועמים שמצפים מהמורים לעשות את תפקידם ולחלק ציונים (וכדאי שיהיו טובים), מנהלי בי"ס ומפקחים שכורעים תחת לחץ של הצגת תוצאות לא ריאלית וכפועל יוצא תלמידים שמרגישים אנרכיה ומתנהגים בהתאם.

הנה נתון שכל מורה בישראל מכיר אבל אף אחד חוץ ממנו:

תשעים אחוזים בממוצע מכל שעת שיעור בישראל מוקדשים לטיפול בבעיות משמעת.

אלה העובדות בשטח.

המורים בישראל אינה עוסקים כיום בלימוד וחינוך תלמידי ישראל. הם עוסקים באבטחה ושמירה על שלמות הכיתה, הציוד והתלמידים.

המורה הפך מדמות מלאת השראה, תומכת ומשפיעה לדמות חבוטה, קיקיונית ונטולת עוצמה. התלמידים מבינים זאת. התלמידים הטובים, שמהווים את הרוב, מבינים כי למורה אין את הכוח והסמכות להגן עליהם ונאלצים ליישר קו עם תלמידים בעייתיים שנותנים את הטון והאנרכיה שולטת.

התוצאות יהיו הרות אסון. מעמד המורה ימשיך ויפגע ויהפוך למקצוע מוקצה מחמת מיאוס. המערכת תמשוך מורים נחותים, בעלי אוריינטציה משמעתית ולא חינוכית. התוצאה תהיה מאבק קשה יותר בין מורים לתלמידים, אלימות חריפה, הידרדרות ברמת התלמידים והמשך צניחה בהישגים לימודיים. כדי לכסות על כך ראשי מערכת החינוך, לרבות מנהלי בתי ספר ובלחץ המפקחים יבצעו מניפולציות שונות על מנת להציג הישגים לימודיים מסוימים.

מדינת ישראל תבחין בצניחה באיכות ההון האנושי כבר בתוך פחות מעשור כיוון שהדבר ישפיע על הרמה האקדמית, על הישגים מדעיים, על הפערים החברתיים ועל חוסנה של ישראל. תופעה מקבילה שהחלה ותתגבר ביתר שאת היא הקמתה של מערכת חינוך אלטרנטיבית פרטית. מערכת החינוך האלטרנטיבית אמנם תייצר תכנים וערכים איכותיים אך אלו יגיעו לאוכלוסיה מהמעמד הסוציו-אקונומי הגבוה והחזק ביותר.

מדינת ישראל תאבד אט אט את אחיזתה באחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר לכל מדינה – שליטה במערכת החינוך, עיצוב דמותו של דור ההמשך ועיצוב דמותה של מדינת ישראל.

לאן אנחנו רוצים ויכולים להגיע?

מדינת ישראל ניצבת בפני בעיה אסטרטגית הטמונה עמוק במערכת החינוך. מטרת המילה "אסטרטגית" אינה לנפח ולתת מימד אפוקליפטי ודרמטי. "אסטרטגי" בא לציין בעיה שהיעדר טיפול ראוי ומדיניות קוהרנטית לטיפול בה תניב מגוון השלכות חמורות בכלל המערכות הציבוריות ובחיי הפרט. בין ההשלכות ניתן למנות הגדלת הפערים החברתיים, פגיעה בביטחון התושבים, פגיעה במערכות אזרחיות, פגיעה בהשכלה הגבוהה ועוד השלכות נוספות רבות.

קיימים מספר נתונים מדאיגים הנוגעים לעצם הבעיה ואנו נתייחס לחשובים שבהם.

א. הישגים לימודיים. שימו לב לנתון המדהים. מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון ובהפרש לא מבוטל בהוצאה הממשלתית מסך התוצר על חינוך ביחס למדינות ה-OECD. למרות זאת, הישגי התלמידים במדינת ישראל מדרדרים בשנים האחרונות. על פי דוחות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי של המדינות המפותחות (OECD) תלמידי ישראל נמצאים מתחת לממוצע במדינות המפותחות והידרדרה למקום ה-40 מתוך 57 בשלושת מקצועות הליבה: מתמטיקה, קריאה ומדעים.  מעבר לכך, הכיתות בישראל מאכלסות בין 30 ל-41 תלמידים בממוצע (אלא אם כן אתם לומדים בבתי ספר חרדים) מה שהביא לכך שגם ההוצאה השנתית על חינוך לתלמיד ירדה בצורה משמעותית ומשתרכת הרחק מאחור אחרי המדינות המפותחות.

ב. מעמד המורה ומקצוע ההוראה בישראל. רבים נוהגים לחבר בין שכר המורים לבין רמתם ואיכותם אך אין כך הדבר. השכר ההתחלתי של סגל הוראה בחינוך היסודי והעל יסודי בישראל הוא כמחצית מהממוצע במדינות ה-OECD (במונחי שווי כוח קנייה). מורים עם למעלה מ-15 שנות ניסיון מביאים אף להגדלת הפער מהממוצע במדינות המפותחות. אך חשוב לזכור שמאז ומעולם משכורות המורים היו דומות ריאלית. השחיקה המתמדת במעמד המורים ובמקצוע ההוראה נגרמה בשל צורך פוליטי למצוא אשמים ובחירתם של פוליטיקאים להאשים את המורים בתחלואי המערכת. הון אנושי ירוד במקצוע ההוראה, דרישות סף לקבלה ללימודי הוראה נמוכות מדי, חוסר מוטיבציה, יכולות מוגבלות, חוסר יכולת ליצר אווירת לימודים, חוסר יכולת לשלוט בכיתות, היעדר היכולת להעביר חומר מעניין vהן רק מקצת הטענות. במקביל חל שינוי במבנה והיררכיית בתי הספר. המורים הפכו לגורם החלש בשרשרת הערך של החינוך. חוקים ששמים את הילדים במרכז תוך רמיסת סמכויותיהם של המורים והתערבות של הורים בהליכים חינוכיים פנימיים פגעו ביכולת החינוך ולימוד של בתי הספר ויצרו אנרכיה בכיתות. ההדרדרות המתמשכת הפכה את המורים לליבת הבעיה.

ג. נטישת החינוך הממלכתי. בעשור האחרון איבד החינוך הממלכתי 13 אחוזים בכוחו.

כמעט שליש מתלמידי ישראל לומדים היום במערכת החינוך הפרטית בשל מדיניות נפסדת של משרדי החינוך והאוצר. מדינת ישראל מביאה לכך שהיא כבר אינה שולטת בחינוך הדורות הבאים שלה. היא לא אחראית לתכנים, היא לא קובעת את הזהות הלאומית, זהות ערכית, חברתית ולימודית. מדינת ישראל מאבדת את השליטה בקביעת הנרטיב הישראלי בעשורים הקרובים. המשמעות, גם בנושא זה, היא פגיעה בשורה של מרכיבים חיוניים בחייה של מדינה מתוקנת, פגיעה בשיוויון הנטל, פגיעה ביכולתה האסטרטגית של המדינה להתמודד עם קשים ואתגרים בעתיד הבינוני והרחוק וזו פגיעה אנושה בעוצמתה וביתרונה התחרותי זה שנים – ההון האנושי.

לאן נגיע אם לא נשנה דבר?

שר החינוך מציג החמרה בענישה לתלמידים אלימים, מתן סמכויות נרחבות למורים ומנהלים, קביעת מדרג ענישה ועוד.

התוכנית, שמשרד הפנים יצר במשך כחצי שנה, קובעת הגדרות ומדרג לאלימות והענישה. משרד החינוך אף הקל את האפשרו לבתי הספר לפנות למשטרה במקרה הצורך.

הצער העיקרי בתוכנית היא שוב העובדה שהתוכנית מעניקה גיבוי התלוש מהדינמיקה המתרחשת בבתי הספר. התוכנית אינה נוגעת לבעיית מעמד המורה, חובות וזכויות התלמיד, ולהיבטים ציבוריים ואופן ההתייחסות למורים על ידי המשרד. כמו כן, לא הופיעה בתקשורת ההתייחסות למעמד הציונים וחשיבותם כחלק מהמדיניות של משרד החינוך

תוכנית משרד החינוך למלחמה באלימות – YNET (יוני 2009)

פרוייקט "הפסקה" הוקם על ידי אזרחים מעולם החינוך ומעולם העסקים, במטרה לעצור את ההדרדרות ולהחזיר את מערכת החינוך לצמיחה ושגשוג. מצבה האנוש של מערכת החינוך בישראל מחייב להפסיק עם הדיבורים, עם תוכניות הזויות, עם כנסים וועדות שאינם מחוברים לשטח.

אחרי שתוכניות גדולות של אנשים גדולים נחלו כשלון הגיע תורנו. כולנו ביחד יכולים לייצר את השינוי. הורים, מורים, מנהלים, תלמידים ולכל מי שאכפת מהחינוך בישראל יש הזדמנות לעשות במקום להתלונן.

המטרה של פרויקט הפסקה היא להביא את הקול של הרוב הדומם ולתת גיבוי לשר החינוך ולממשלה לעשות מהפכה. להחזיר את כבודם של המורים, המנהלים והמקצוע, להחזיר את הסדר והמשמעת לצד הישגים ותוצאות אך בעיקר להחזיר את החינוך למערכת. בכל מחיר.

למה הוראה

מקצוע ההוראה טומן בחובו יתרונות רבים לעוסקים בו. השעות נוחות יחסית (בייחוד להורים), המשכורת נכנסת בזמן, יש חופשות מסודרות ועוד. יחד עם זאת, המשכורות הנמוכות, התדמית הירודה, השחיקה העצומה וההשקעה האישית המשמעותית הופכות את המקצוע לפחות אטרקטיבי.

אף אחד לא פגש את המורה שנכנס למקצוע כדי להשקיע בתלמידים משאבי ידע, ניסיון, השראה, ערכים וחינוך במטרה לעשות אקזיט גדול בעוד כמה שנים. אף מורה לא פועל בידיעה כי התלמיד יפריש לו אחוזים מהצלחותיו העתידיות בגלל ההשקעה בבית הספר.

מספיק שכל אחד ישאל את עצמו אם יש מורה שהוא זוכר לטובה, שהוא שינה לו את החיים, שהוא נתן לו את הכוח להמשיך, נתן לו השראה וסחף אותו לעשות דברים גדולים או סתם תמך בו במסלול הילדות וההתבגרות. כמעט לכולם יש את דמות המורה הנערץ ולא בכדי.

אנשי חינוך, גם הפחות טובים שבהם, נכנסים למערכת מתוך תחושת שליחות; מתוך רצון לעשות שינוי, להשפיע, לתת השראה ולפתח דור חדש, משכיל, ערכי, סולידרי שצמא לידע ולהישגים.

מה השתנה

התהליך שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים הביא לפגיעה חמורה במורה, במעמדו וכתוצאה מכך, ברמת החינוך בישראל.

ההתערבות של הורים במערכת החינוך, דחיקת מעמדו של המורה לצד העמדת זכויות התלמיד במרכז, צמצום סמכויות המורה תוך הגדלת אחריותו הם רק חלק מהגורמים שהביאו לכך שהמורים בישראל היום משמשים לא יותר ממאבטחים. חלק ניכר מזמן שיעור מוקדש לטיפול בבעיות משמעת ובזמן הנותר צריכים המורים לעמוד בדרישות המינימום של משרד החינוך.

הטרמינולוגיה שבה משתמשים היום למדוד מורים הוא טרמינולוגיה של כוח, יראה, אימה שגובלות באלימות. "הוא יודע לתפוס כיתה", "התלמידים פוחדים ממנו" הם רק חלק מהביטויים. מורים בישראל לא צריכים שיפחדו מהם. מורים צריכים שיכבדו אותם.

מורה שמערכת החינוך והמערכת הבית ספרית בה הוא פועל מעניקים לו סביבת לימודים פורייה עם אווירת לימוד, עם משמעת ורצון ללמוד הוא מורה טוב. העיסוק במשמעת של מורים אמור להיות עיסוק שולי, משני.

מורה שמעניש תלמיד מוכיח לשאר הכיתה, לתלמידים הטובים ולשאר תלמידי בית הספר כי יש סמכות בכיתה, ויש מי שיגן עליהם ושלבעיות משמעת יש מחיר.

במקרה בו הורי התלמיד, מנהל בית הספר או המפקחים מבטלים את העונש מסיבות של לחצים אישיים, פוליטיים ואחרים כל הסמכות של המורה נלקחת ממנו והוא למעשה נטול כלים לייצר אווירת לימודים ולהגן על התלמידים הטובים. זו למעשה התוצאה כיום. המורים לא נהנים מגיבוי.

מה צריך לעשות

אנחנו רוצים לייצר מסגרת שינוי, בגיבוי הורים ומורים, במסגרתה יוחלט על סט כללים, זכויות וחובות לתלמידים ולמורים. תלמיד (וגם מורה) שיפרו את הכללים יענשו על פי אמות מידה שיקבעו. עונש של מורה לא יבוטל אלא רק על פי החלטתו. ההורים יהיו מעורבים ויעקבו אחר המתרחש אך לא יפגעו בסמכות המורה להעניש ויגבו אותו.

ברגע שנייצר אווירת לימודים יהיה את הבסיס ההכרחי ליצירת שינוי במערכת החינוך. ברגע שמערכת החינוך תחזור לעמוד מאחורי מוריה, מעמד המורה בעיני ההורים, בעיני המורים עצמם אך בעיקר בעיני התלמידים ישוקם לבלי היכר.

הצטרפו עכשיו לפרויקט "הפסקה" בכדי שתוכלו לחזור ולהתרכז בעבודתכם האמיתית – חינוך.

להצטרפות ולתמיכה