בעשורים האחרונים נעשה בארה"ב מאמץ מרוכז לגלות את הגורמים שמביאים לשיפור הישגי התלמידים. ממשלו של בוש יזם את תוכנית "אף ילד לא נותר מאחור", שהרעיון המרכזי בו היה מבחנים משווים סטנדרטיים, ומימון בתי ספר על פיהם (דווקא בתי ספר מצליחים ממומנים יותר, ולא בתי ספר נכשלים). התוכנית לא הביאה לתוצאות המקוות, אבל המחקרים שליוו אותה סיפקו הרבה אינפורמציה. הם גילו שלשיטות הוראה, גודל כיתות, תקצוב, תכניות לימודים – לכל אלה אין שום אפקט. הגורם האחד והיחיד שיש לו אפקט הוא המורה. והסיבה היא יעילות: מורה חלש מתעסק עם בעיות משמעת. מורה שמחזיק כיתה היטב מספיק ללמד פי 3 ממורה שאינו עושה זאת.

המסקנה הייתה שינוי סגל ההוראה: פיטור מורים חלשים ותמריצים כלכליים למורים מצליחים. למורה מתחיל ניתנו בכמה מקומות 125000 דולר לשנה (נתון שלישראלים כדאי לדעת: מורה בעיר וושינגטון מרוויח בממוצע 65000 דולר לשנה. 20000 שקלים לחודש, בערך). אבל גם זה לא עזר. ההצלחה של מורה נראית כמעשה קסמים שקשה להבין כיצד להשיגו.

תנועה לשיפור כישורי ההוראה והחזקת כיתה של מורים

דיקני פקולטות באוניברסיטת אילינוי הגיעו למסקנה שמורים זקוקים להכשרה טובה יותר בעניין החזקת כיתה, הכשרה שיורדת לפרטים. הוראת נושאים אקדמיים אינה מכשירה מורה ליום הראשון שבו יעמוד מול כיתה. הדבר נכון לגבי כל בעל מקצוע. אבל עורך דין, במשפט הראשון שבו הוא משתתף, מלווה על ידי עורך דין מנוסה. בארה"ב 12% ממכשירי המורים מעולם לא לימדו בבית ספר. אפילו מורים לשיטות הוראה (הצד המעשי יותר של הכשרת המורים) הם לעתים קרובות אנשי תיאוריה שרגלם לא דרכה בבית ספר.

הדיקנים של אילינוי יצאו למסע לשינוי פני הכשרת המורים. התנועה הזאת צוברת כיום תאוצה.

ההוראה (כמו החיים) עשויה מפרטים קטנים

יועץ הוראה בשם דג למוב ניסה לחקור מה הופך מורה ליעיל יותר. מסקנתו: אין קסמים. יש שיטות, פרטים טכניים קטנים. דוגמה: מורה אחד נתן לו את העצה "עמוד ללא תנועה כאשר אתה נותן הוראות". כלומר – אל תעשה שני דברים בבת אחת. למוב ניסה את העצה הזאת בהצלחה, ובעקבות זאת יצא לאסוף עצות ממורים טובים.

למוב עשה מחקר אישי, שבו ליווה מורים מצליחים, צילם את הוראתם וראיין אותם. את מסקנותיו פרסם במסמך עב כרס, שהתפרסם כ-"טקסונומיה (מינוח) של למוב":

http://uncommonschools.org/usi/aboutUs/taxonomy.php

כאמור, הרעיון המרכזי הוא שהאמנות החשובה ביותר למורה היא ניהול כיתה. וזהו עניין גשמי מאוד, של ירידה לפרטים, לא של תיאוריות מופשטות. היכולת להשיג את תשומת ליבם של תלמידים היא עניין של טכניקה. אפשר ללמוד אותה כפי שלומדים לנגן בפסנתר. למוב סיכם זאת תחת 49 כותרות.

דוגמה לטכניקה: "מה לעשות" – היה ישיר, ספציפי וקונקרטי

הנה תיאור של שיעור של מורה "וירטואוז" (לפי עדותו של למוב). המורה, בוב זימרלי, נכנס לכיתה ה' אותה הוא פוגש בפעם הראשונה. כל תלמיד עוסק בענייניו. זימרלי, בלבוש מסודר עם עניבה, עומד מול הכיתה ואמר: "הנה מה שאני צריך מכם. הפכו את הדף שעל שולחנכם והוציאו עיפרון". התלמידים ממשיכים בשלהם – אף אחד מהם אינו שם אליו לב. זימרלי ממשיך: "אם יש עוד משהו על שולחנכם כרגע, הכניסו אותו למגרה." הוא מלווה את ההוראה בתנועת יד שמדגימה אותה. כמה תלמידים בשורה הראשונה ממלאים את ההוראה. "בדיוק כפי שאתה עושה", אומר זימרלי, ומצביע על אחד התלמידים האלה. עוד כמה תלמידים מצייתים להוראה. "תודה אדוני", אומר זימרלי לאחד מהם, "אני מעריך זאת". "יפה, יפה", הוא אומר לאחר, עד שאחרון התלמידים ממלא את ההוראה, והכיתה בקשב.

ניתוחו של למוב למהלך הדברים: לו היה זימרלי פותח ב"הכינו את הדברים שלכם לשיעור" הוא לא היה מגיע לשום מקום. הצלחתו נבעה מזה שהוא היה ישיר, ספציפי וקונקרטי. אין כאן שום כריזמה. יש כאן טכניקה פשוטה. פעמים רבות תלמידים אינם ממלאים הוראות משום שאינם מבינים אותן בדיוק. טכניקה נוספת של זימרלי הייתה משוב חיובי. אל תכעסו על אי ציות, עודדו ציות על ידי משוב חיובי. בוידיאו של השיעור רואים כיצד ילד שהניח את ראשו על השולחן שומע את המשוב החיובי שמקבלים חבריו, מסתכל לצדדים, רואה את חבריו ממלאים אחר ההוראה, ומצטרף גם הוא.

טכניקות נוספות

למוב יצא למסע אישי נגד ה- "ששש…"  של המורים, בגלל דו המשמעות שכרוכה בה: האם אתם מעבירים לתלמידים את המסר שהם צריכים לשתוק, או לדבר יותר בשקט? הוראות צריכות להיות ברורות.

עוד כלל: הוראות לתלמידים צריכות להיות מנומקות על ידי המטרה, לא על ידי "אני כאן בעל השררה". הוא יאמר לתלמידה "איננו עושים כך בכיתה, כי זה מונע ניצול טוב של הזמן".

טכניקה נוספת: התלמידים אינם מצביעים כדי לענות לשאלות. המורה שואל שאלה, נותן לילדים זמן לחשוב, ואז שואל את אחד התלמידים לפי בחירתו. הדבר גורם לכל התלמידים לחשוב.

טכניקה אחרת: אין נוטשים תלמיד שלא השיב נכונה. (הערה של ר.א: – אם תלמיד אינו יודע להשיב אני שואל אותו שאלה יותר פשוטה. אני אפילו מעודד את התלמידים לבקש ממני שאלות יותר פשוטות אם הם אינם יודעים להשיב. אני גם מעודד אותם למצוא בעצמם דוגמאות יותר קטנות או פשוטות, שבהן הם יודעים את התשובה).

התמריץ הטוב ביותר – השתפרות

למוב, שמגדיר את עצמו כאינטרוברטי מאוד, הופתע בעצמו מכך שדברים שנראו כטכניים לגמרי הצליחו  לשפר את הוראתו. הוא טוען שכל מורה יכול להשתפר בעזרת לימוד טכניקות, וששיפור היכולות הוא תמריץ למורים שהוא חזק יותר מאשר תמריצים כלכליים.

דעות אחרות

שני נושאים למחשבה שמועלים בכתבה:

א.    הגישה של למוב אינה תלויה בתוכן: אלו טכניקות הוראה שאמורות להיות מועילות בכל תחום באותה מידה. מהו המקום של הידע התוכני של המורה, למשל כמה מתמטיקה יודע המורה למתמטיקה?

ב.     אין מחקרים שמראים שקורסים לשיפור הוראה משפרים את הישגי הסטודנטים. העדות עד כה היא אנקדוטלית בלבד.

פרופ' רון אהרוני, תמצת ותרגם את עיקרי הדברים מתוך מאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" בנושא איכות ההוראה ההשפעה שלה על הישגי התלמידים

קישור למאמר: http://www.nytimes.com/2010/03/07/magazine/07Teachers-t.html?pagewanted=3&sq=teaching&st=cse&scp=3

גילה היא מורה בתיכון בטבריה ויש לה תשע אצבעות. היא לא נולדה כך. היא לא הייתה חולה והיא לא נפצעה בפיגוע או מלחמה. גילה היא מורה.

יעל היא מורה בבי"ס יסודי במרכז הארץ ובמהלך שיעור, כשביקשה מתלמיד מפריע לעזוב את הכיתה הוא החל לצעוק לקלל ולהשתולל להשליך חפצים ולאיים על המורה. המורה ברחה מהכיתה מכיוון שחששה שאם תתעמת עם הילד תמצא את עצמה בשימוע במשרד החינוך, במשטרה או בתקשורת. יעל היא מורה בכיתה ה'.

אתמול פורסמו תוצאות מבחני המיצ"ב הדו שנתיים. מכיוון שגרוע יותר כבר לא יכול להיות, הרי שתוצאות המבחנים הראו שיפור קל ביותר. בנוסף, בעוד חודשים ספורים נקבל את תוצאות מבחן ההשוואה הבין-לאומי פיז"ה וגם שם אנו צפויים לתוצאות עגומות, זהות לשנים עברו.

רבים לא יודעים אך אופן ההתייחסות למבחני ההשוואה האלו אחראי לחלק לא מבוטל מהתוכניות (כגון עוז לתמורה), הרפורמות (כגון אופק חדש) והדוחות (כגון דו"ח דברת) המטופשים שנולדו כאן. קיימות שתי צורות התייחסות אפשריות (למרות שנראה שבישראל מכירים רק אחת).

האופציה הראשונה וגם המקובלת והשכיחה ביותר היא ההיסטריה. תוצאות המבחנים מתפרסמות וכרגיל מציגות ירידה חדה ברמה כזו או אחרת בהישגי תלמידי ישראל. שר החינוך, שלפעמים רק נכנס לתפקידו, מרגיש את הלחץ הציבורי, התקשורתי והפוליטי ומחליט לייצר כותרות. תוכניות מרחיקות לכת, רפורמות גרנדיוזיות ודוחות מורכבים שכל מטרתם היא לספק את הרעב התקשורתי של הציבור והפוליטיקאים לתוצאות מהירות. הרצון לייצר ציונים גורר פעמים רבות השתלחות פומבית תקשורתית במורים ופוגעת בהם מוראלית ותדמיתית. מעבר לכך, התלמידים שרואים את היחס מצד הורים וראשי מערכת החינוך מבינים את המסר שהמורים נמצאים שם כדי לשרת אותם ולספק ציונים טובים. אם הם לא נותנים ציונים טובים הם מוצאים עצמם חשופים להתנגחויות מכל עבר והאנרכיה חוגגת.

רק אתמול הגיב מנכ"ל משרד החינוך, שמשון שושני לנתונים שהתפרסמו ואמר שכל הגורמים המעורבים בתהליך עושים מאמץ גדול לקדם הישגים לימודיים במדינת ישראל. שוב מתרכזים במשרד החינוך בציונים, בתוצאות קצרות טווח ומזניחים את ייעודם – החינוך.

בכל מקום בעולם ובכל מערכת חינוך יש רק שתי דלתות: הדלת שכתוב עליה "ציונים" והדלת שכתוב עליה "חינוך". מערכת חינוך שבוחרת בדלת שכתוב עליה "ציונים" תפסיד את שניהם.

התנהלות מערכת החינוך עד כה מוכיחה כי ראשיה בוחרים בדלת הציונים. הרצון להגיב במהירות, הרצון להציג שיפור מהיר בתוצאות והרצון לנסות לנצח את הקדנציה בנקודות גובה מחיר כבד מהמערכת. את המחיר הזה משלמים הילדים וכל המדינה. מה שמוביל אותנו לאופציה השנייה והרצויה.

האופציה השנייה היא יסודיות. אופציה זו דורשת משר החינוך עוצמה אישית גדולה ורצון אמיתי לייצר שינוי. גישה כזו אם הייתה ננקטת הייתה מבטלת את כל הרפורמות, התוכניות והדוחות המופרכים ומבטלת את שעת הלימוד השבועית המגוחכת של שר החינוך. גישה יסודית הייתה מורידה את הרעשים מסביב ומתרכזת בשיקום מעמד המורה ומקצוע ההוראה. גישה יסודית הייתה משנה את האקלים הבית ספרי, מחזירה את הזכויות למורים, מעניקה גיבוי ומגייסת את ההורים לשינוי. גישה יסודית הייתה מתעלמת ממבחני ההשוואה, שמציגים תמונה מעוותת ולא אמינה, ומתרכזת בדלת החינוך ופחות בדלת הציונים.

הגישה היסודית יכולה לייצר מערכת חינוך אחרת. ערכית, סובלנית, שוויונית והישגית יותר.

אז מה בין גילה ויעל למבחני ההשוואה בתחום החינוך?

גילה ויעל הן דוגמאות בודדות מתוך עשרות דוגמאות דומות שהתרחשו רק בשנה האחרונה. הדוגמאות האלו הן עדות חיה לריקבון העמוק שחדר למערכת החינוך ואותו מנסים להסתיר באמצעות מבחני השוואה מקומיים ובין-לאומיים.

זה הזמן לבחור בתוכניות גדולות שיכסו על מצב אמיתי חמור או במדיניות פשוטה אך יעילה שתביא לשינוי ההכרחי במצב החינוך בישראל. אזרחים רבים הצהירו כבר כי יגבו את שר החינוך אם יפעל לשינוי אמיתי ומהותי ולא יצטרפו לצורך הציבורי להציג תוצאות מהירות. הורים ואזרחים רבים מוכנים לקחת פסק זמן מדלת הציונים ולהתרכז בדלת החינוך כדי להרוויח את שניהם.

שר החינוך חייב להפשיל שרוולים ולפעול בכל כוחו לשינוי חד של המדיניות בשטח ולא בסיסמאות. אם הגישה ההיסטרית תמשך, אנחנו נמשיך למצוא את עצמנו מצד אחד עם יותר אלימות, יותר בורות ויותר בינוניות ומאידך פחות ערכים, פחות סובלנות, פחות בני אדם ופחות אצבעות.

פורסם בווינט, 1 בדצמבר 2009.

האם קיימת חברה ששוכרת עובד ומוכנה לקבל מצב שהוא משחק, לא מגיע או סתם מבזבז את הזמן?!

זו סיפורה של מערכת החינוך.

כבר מספר עשורים שמערכת החינוך בישראל מדרדרת אך המשך ההדרדרות יוביל לתהומות בורות, בערות ואלימות קשים. המורים, שבעבר היו למופת ולסמל לחוסנה ועוצמתה של מדינת ישראל הפכו לשק חבטות מצוי שבו חובטים שלל גורמים. קובעי מדיניות שמאשימים אותם בהיעדר יכולות, הורים זועמים שמצפים מהמורים לעשות את תפקידם ולחלק ציונים (וכדאי שיהיו טובים), מנהלי בי"ס ומפקחים שכורעים תחת לחץ של הצגת תוצאות לא ריאלית וכפועל יוצא תלמידים שמרגישים אנרכיה ומתנהגים בהתאם.

הנה נתון שכל מורה בישראל מכיר אבל אף אחד חוץ ממנו:

תשעים אחוזים בממוצע מכל שעת שיעור בישראל מוקדשים לטיפול בבעיות משמעת.

אלה העובדות בשטח.

המורים בישראל אינה עוסקים כיום בלימוד וחינוך תלמידי ישראל. הם עוסקים באבטחה ושמירה על שלמות הכיתה, הציוד והתלמידים.

המורה הפך מדמות מלאת השראה, תומכת ומשפיעה לדמות חבוטה, קיקיונית ונטולת עוצמה. התלמידים מבינים זאת. התלמידים הטובים, שמהווים את הרוב, מבינים כי למורה אין את הכוח והסמכות להגן עליהם ונאלצים ליישר קו עם תלמידים בעייתיים שנותנים את הטון והאנרכיה שולטת.

התוצאות יהיו הרות אסון. מעמד המורה ימשיך ויפגע ויהפוך למקצוע מוקצה מחמת מיאוס. המערכת תמשוך מורים נחותים, בעלי אוריינטציה משמעתית ולא חינוכית. התוצאה תהיה מאבק קשה יותר בין מורים לתלמידים, אלימות חריפה, הידרדרות ברמת התלמידים והמשך צניחה בהישגים לימודיים. כדי לכסות על כך ראשי מערכת החינוך, לרבות מנהלי בתי ספר ובלחץ המפקחים יבצעו מניפולציות שונות על מנת להציג הישגים לימודיים מסוימים.

מדינת ישראל תבחין בצניחה באיכות ההון האנושי כבר בתוך פחות מעשור כיוון שהדבר ישפיע על הרמה האקדמית, על הישגים מדעיים, על הפערים החברתיים ועל חוסנה של ישראל. תופעה מקבילה שהחלה ותתגבר ביתר שאת היא הקמתה של מערכת חינוך אלטרנטיבית פרטית. מערכת החינוך האלטרנטיבית אמנם תייצר תכנים וערכים איכותיים אך אלו יגיעו לאוכלוסיה מהמעמד הסוציו-אקונומי הגבוה והחזק ביותר.

מדינת ישראל תאבד אט אט את אחיזתה באחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר לכל מדינה – שליטה במערכת החינוך, עיצוב דמותו של דור ההמשך ועיצוב דמותה של מדינת ישראל.

לאן אנחנו רוצים ויכולים להגיע?

מדינת ישראל ניצבת בפני בעיה אסטרטגית הטמונה עמוק במערכת החינוך. מטרת המילה "אסטרטגית" אינה לנפח ולתת מימד אפוקליפטי ודרמטי. "אסטרטגי" בא לציין בעיה שהיעדר טיפול ראוי ומדיניות קוהרנטית לטיפול בה תניב מגוון השלכות חמורות בכלל המערכות הציבוריות ובחיי הפרט. בין ההשלכות ניתן למנות הגדלת הפערים החברתיים, פגיעה בביטחון התושבים, פגיעה במערכות אזרחיות, פגיעה בהשכלה הגבוהה ועוד השלכות נוספות רבות.

קיימים מספר נתונים מדאיגים הנוגעים לעצם הבעיה ואנו נתייחס לחשובים שבהם.

א. הישגים לימודיים. שימו לב לנתון המדהים. מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון ובהפרש לא מבוטל בהוצאה הממשלתית מסך התוצר על חינוך ביחס למדינות ה-OECD. למרות זאת, הישגי התלמידים במדינת ישראל מדרדרים בשנים האחרונות. על פי דוחות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי של המדינות המפותחות (OECD) תלמידי ישראל נמצאים מתחת לממוצע במדינות המפותחות והידרדרה למקום ה-40 מתוך 57 בשלושת מקצועות הליבה: מתמטיקה, קריאה ומדעים.  מעבר לכך, הכיתות בישראל מאכלסות בין 30 ל-41 תלמידים בממוצע (אלא אם כן אתם לומדים בבתי ספר חרדים) מה שהביא לכך שגם ההוצאה השנתית על חינוך לתלמיד ירדה בצורה משמעותית ומשתרכת הרחק מאחור אחרי המדינות המפותחות.

ב. מעמד המורה ומקצוע ההוראה בישראל. רבים נוהגים לחבר בין שכר המורים לבין רמתם ואיכותם אך אין כך הדבר. השכר ההתחלתי של סגל הוראה בחינוך היסודי והעל יסודי בישראל הוא כמחצית מהממוצע במדינות ה-OECD (במונחי שווי כוח קנייה). מורים עם למעלה מ-15 שנות ניסיון מביאים אף להגדלת הפער מהממוצע במדינות המפותחות. אך חשוב לזכור שמאז ומעולם משכורות המורים היו דומות ריאלית. השחיקה המתמדת במעמד המורים ובמקצוע ההוראה נגרמה בשל צורך פוליטי למצוא אשמים ובחירתם של פוליטיקאים להאשים את המורים בתחלואי המערכת. הון אנושי ירוד במקצוע ההוראה, דרישות סף לקבלה ללימודי הוראה נמוכות מדי, חוסר מוטיבציה, יכולות מוגבלות, חוסר יכולת ליצר אווירת לימודים, חוסר יכולת לשלוט בכיתות, היעדר היכולת להעביר חומר מעניין vהן רק מקצת הטענות. במקביל חל שינוי במבנה והיררכיית בתי הספר. המורים הפכו לגורם החלש בשרשרת הערך של החינוך. חוקים ששמים את הילדים במרכז תוך רמיסת סמכויותיהם של המורים והתערבות של הורים בהליכים חינוכיים פנימיים פגעו ביכולת החינוך ולימוד של בתי הספר ויצרו אנרכיה בכיתות. ההדרדרות המתמשכת הפכה את המורים לליבת הבעיה.

ג. נטישת החינוך הממלכתי. בעשור האחרון איבד החינוך הממלכתי 13 אחוזים בכוחו.

כמעט שליש מתלמידי ישראל לומדים היום במערכת החינוך הפרטית בשל מדיניות נפסדת של משרדי החינוך והאוצר. מדינת ישראל מביאה לכך שהיא כבר אינה שולטת בחינוך הדורות הבאים שלה. היא לא אחראית לתכנים, היא לא קובעת את הזהות הלאומית, זהות ערכית, חברתית ולימודית. מדינת ישראל מאבדת את השליטה בקביעת הנרטיב הישראלי בעשורים הקרובים. המשמעות, גם בנושא זה, היא פגיעה בשורה של מרכיבים חיוניים בחייה של מדינה מתוקנת, פגיעה בשיוויון הנטל, פגיעה ביכולתה האסטרטגית של המדינה להתמודד עם קשים ואתגרים בעתיד הבינוני והרחוק וזו פגיעה אנושה בעוצמתה וביתרונה התחרותי זה שנים – ההון האנושי.

לאן נגיע אם לא נשנה דבר?

למה הוראה

מקצוע ההוראה טומן בחובו יתרונות רבים לעוסקים בו. השעות נוחות יחסית (בייחוד להורים), המשכורת נכנסת בזמן, יש חופשות מסודרות ועוד. יחד עם זאת, המשכורות הנמוכות, התדמית הירודה, השחיקה העצומה וההשקעה האישית המשמעותית הופכות את המקצוע לפחות אטרקטיבי.

אף אחד לא פגש את המורה שנכנס למקצוע כדי להשקיע בתלמידים משאבי ידע, ניסיון, השראה, ערכים וחינוך במטרה לעשות אקזיט גדול בעוד כמה שנים. אף מורה לא פועל בידיעה כי התלמיד יפריש לו אחוזים מהצלחותיו העתידיות בגלל ההשקעה בבית הספר.

מספיק שכל אחד ישאל את עצמו אם יש מורה שהוא זוכר לטובה, שהוא שינה לו את החיים, שהוא נתן לו את הכוח להמשיך, נתן לו השראה וסחף אותו לעשות דברים גדולים או סתם תמך בו במסלול הילדות וההתבגרות. כמעט לכולם יש את דמות המורה הנערץ ולא בכדי.

אנשי חינוך, גם הפחות טובים שבהם, נכנסים למערכת מתוך תחושת שליחות; מתוך רצון לעשות שינוי, להשפיע, לתת השראה ולפתח דור חדש, משכיל, ערכי, סולידרי שצמא לידע ולהישגים.

מה השתנה

התהליך שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים הביא לפגיעה חמורה במורה, במעמדו וכתוצאה מכך, ברמת החינוך בישראל.

ההתערבות של הורים במערכת החינוך, דחיקת מעמדו של המורה לצד העמדת זכויות התלמיד במרכז, צמצום סמכויות המורה תוך הגדלת אחריותו הם רק חלק מהגורמים שהביאו לכך שהמורים בישראל היום משמשים לא יותר ממאבטחים. חלק ניכר מזמן שיעור מוקדש לטיפול בבעיות משמעת ובזמן הנותר צריכים המורים לעמוד בדרישות המינימום של משרד החינוך.

הטרמינולוגיה שבה משתמשים היום למדוד מורים הוא טרמינולוגיה של כוח, יראה, אימה שגובלות באלימות. "הוא יודע לתפוס כיתה", "התלמידים פוחדים ממנו" הם רק חלק מהביטויים. מורים בישראל לא צריכים שיפחדו מהם. מורים צריכים שיכבדו אותם.

מורה שמערכת החינוך והמערכת הבית ספרית בה הוא פועל מעניקים לו סביבת לימודים פורייה עם אווירת לימוד, עם משמעת ורצון ללמוד הוא מורה טוב. העיסוק במשמעת של מורים אמור להיות עיסוק שולי, משני.

מורה שמעניש תלמיד מוכיח לשאר הכיתה, לתלמידים הטובים ולשאר תלמידי בית הספר כי יש סמכות בכיתה, ויש מי שיגן עליהם ושלבעיות משמעת יש מחיר.

במקרה בו הורי התלמיד, מנהל בית הספר או המפקחים מבטלים את העונש מסיבות של לחצים אישיים, פוליטיים ואחרים כל הסמכות של המורה נלקחת ממנו והוא למעשה נטול כלים לייצר אווירת לימודים ולהגן על התלמידים הטובים. זו למעשה התוצאה כיום. המורים לא נהנים מגיבוי.

מה צריך לעשות

אנחנו רוצים לייצר מסגרת שינוי, בגיבוי הורים ומורים, במסגרתה יוחלט על סט כללים, זכויות וחובות לתלמידים ולמורים. תלמיד (וגם מורה) שיפרו את הכללים יענשו על פי אמות מידה שיקבעו. עונש של מורה לא יבוטל אלא רק על פי החלטתו. ההורים יהיו מעורבים ויעקבו אחר המתרחש אך לא יפגעו בסמכות המורה להעניש ויגבו אותו.

ברגע שנייצר אווירת לימודים יהיה את הבסיס ההכרחי ליצירת שינוי במערכת החינוך. ברגע שמערכת החינוך תחזור לעמוד מאחורי מוריה, מעמד המורה בעיני ההורים, בעיני המורים עצמם אך בעיקר בעיני התלמידים ישוקם לבלי היכר.

הצטרפו עכשיו לפרויקט "הפסקה" בכדי שתוכלו לחזור ולהתרכז בעבודתכם האמיתית – חינוך.

להצטרפות ולתמיכה